נשיין במאי קא זכיין

מכתב מסבינו ר’ יוסף שיינברגר ז”ל – אל סבתינו מרת שרה זיסל משי זהב ע”ה

ב”ה. אדר תשי”ז פה לונדון.

כבוד בתי היקרה שרה תחי’.

כלה יקרה!

באתי בזה לכתוב לך כמה דיבורים קדושים, וברצוני שתשנני אותם היטב, ותמיד לקיים אותם.

יודעת את כי אני מאד מסור לך ואני מתכוין רק לטובתך, שיהיה לך תמיד רק טוב אי”ה וכמאה”כ כרחם אב על בנים.

ברוב רחמיו וחסדיו ית’ עזרני ה’, ואת זכית להתארס לחתן תלמיד חכם גדול, ועתיד להיות גדול בישראל בעזה”י – זהו האושר הגדול ביותר אליו יכולה לשאוף בת ישראל. ואמרו חכמינו ז”ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא תלמיד חכם לבתו. ב”ה שקיימתי את מאמרם ז”ל, יודעת את היטב כי לא חסרו בחורים ומשפחות מיוחסות שרצו להשתדך אתנו, וגם הסכימו לתת את הוצאות הדירה וכל הרהיטים וכו’, אמנם לא הסתכלתי על כל זאת, וכל רצוני היה למצוא עבורך חתן תלמיד חכם וירא שמים, אע”פ שעקב כך אני נותן את הדירה וכו’, כי יודע אני שהתורה היא מעל לכל, כל העולם כולו על כל תענוגיו ואוצרותיו, כל כסף וזהב שבעולם, אינם שווים לרגע אחד של לימוד התורה. לימוד דף אחד גמרא ותורה לשמה מכריע את כל העולם וכל הנאות עולם-הזה, ואין לוקחים לעוה”ב רק תורה ויראת שמים, העולם הבא הוא נצחי ובלי סוף, ושם בעוה”ב אי אפשר לקנות אפילו מצוה אחת בכל הון שבעולם. ידוע המעשה עם הגאון מוילנא זי”ע שטרם הסתלקותו מן העולם, לקח הציצית בידו ולא יכול היה להפרד מהם, ואמר – כאשר הדמעות זלגו מעיניו הקדושות – כי כאן בעוה”ז אפשר לזכות במצוה בכמה פרוטות בודדות, ואילו בעוה”ב אין יותר אפשרות לזכות לקיים מצוה בכל הון דעלמא.

איתא בגמ’ נשיין במאי קא זכיין? דהיינו במה הנשים זוכות לעוה”ב? ומתרצת הגמרא, בזכות זה שהם ממתינות לבעליהן היושבים ועמלים כל היום בתורה, ושומרים עליהם, בזכות זה יש להם חלק בתורתם, ובזכות זה זוכות הנשים לעוה”ב.

ובכן, בתי היקרה, דעי מהו חובתך בעולמך לאחר נשואיכם, לחלוק כבוד לבעלך כמו למלך, ולעשות רצונו, ואיזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה, עליך להיות מאושרת שהמוח של בעלך שקוע אך ורק בתורה, ואז מוחו הוא בבחינת קדושת בית המקדש, וכאשר את מכבדת את בעלך את מכבדת בזה את התורה, וכבר אמרו חז”ל (באבות) כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, אין תענוג בעולם יותר גדול מכך שהבעל יושב ועוסק בתורה, וברור אצלי כי כמה שתכבדי יותר את בעלך יותר יכבד אותך, אך לא לסיבה זו תעשי זאת, אלא פשוט למען כבוד ה’.

כאשר בעלך חוזר מלימודו תראי לו פנים שוחקות, ולעולם ח”ו אל תרימי את קולך בצעקות למולו. בקשתי אליך, שתקבלי עליך לעולם לא להרים קול צעקה, אלא כל דיבוריך יהיו בנחת, ואז תשרה השכינה בביתכם.

מכיר אני אברכים רבים אשר עתידים היו להיות גדולי ישראל ממש, אולם אך ורק בגלל נשותיהם שלא השכילו ושלחו אותם לצאת ולעבוד כדי להשתכר יותר, או כאשר שעבדו אותם לעזור להם בעבודות הבית המוטלות על האשה, ואפילו כאשר רק הכריחו אותם להשאר בלילות בבית במקום שילמדו בכולל בסדר ג’, וגרמו לכך שהבעל פרש מעט מלימודיו, ועי”ז היתה הזנחה בהתעלותו, ובכך סילקו את השכינה מביתם, אוי להן ואוי לנשמותיהן לעד ולעולמי עולמים.

אני מקוה שיגבר אצלך השכל, בתי היקרה, ותסייעי לבעלך שיוכל לשבת וללמוד יומם ולילה, ולא שיהיה משרת בבית, כי אין לו בעולמו אלא תורה, יומם ולילה, וגם האשה צריך שיהיה לה מסירות-נפש לתורה, ובשכר זה תזכי לבנים קדושים. לעולם לא תדרשי מבעלך דברים שאין ברצונו לעשות, ותבטלי את רצונך מפני רצונו, ואז תראי ותווכחי כמה טובה יצמח לך מכך.

האמיני לי כי רק את טובתך אני דורש!

פעם אחת אם מצערים את הבעל, וכתוצאה מכך הוא הולך לישיבה ונפשו עגומה עליו ח”ו, על כך נאמר “אשה רעה מר ממות רח”ל”. כאשר יבואו לביתך תלמידי חכמים ללמוד בחברותא או לשוחח בלימוד, יהי ביתך פתוח לרווחה.

דעי לך, בתי היקרה, כי אין בעולם ידיד יותר נאמן מהבעל, לא ולא! לא אחים ולא אחיות וכו’.

מקוה אני כי אוכל גם הלאה בעזה”י לתמוך בכם בל”נ, ואין לך מה לדאוג על עניני גשמיות, “ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני”, הדאגה היחידה שמותר לך לדאוג היא הדאגה איך לרצות ולשמח את בעלך.

וראי נא את דבריו הקדושים של הרמב”ם ז”ל:

“וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, וזה דרך בנות ישראל הקדושים והטהורים” עכ”ל.

ראיתי הרבה משפחות והרבה בתים שנחרבו רח”ל רק בגלל כך שהאשה לא נהגה כבוד בבעלה, וכאשר מצערים את הבעל מביא הדבר לידי עניות, יסורים, וחלאים ללא שיעור, צרות ופורעניות וכו’ ובנים רעים רח”ל. וכאשר מבזים את הבעל או שגורמים לו עגמת-נפש, בפרט אם הבעל הוא תלמיד-חכם, מענישים על כך מיד מן השמים רח”ל והעונש הוא נורא מאד, וכל מי שיש לו עינים בראשו רואה זאת בחוש.

אם ראית פעם בבית כלשהו צרות ועניות, או מחלות ויסורים, צריך לחקור עד כמה ציערו שם את הבעל, ובאיזה מדה שופכים את דמו, וכמה מבזים אותו ומשפילים אותו עד לעפר, כי על חטא זה כאמור מענישים מיד מן השמים, ולא יועילו לא חכמים ולא רופאים, קורטוב של עגמת נפש אם גורמים לבעל, כל מי הים לא יוכלו לכבותה, נמצא שנשים גורמות לעצמן צרות ללא שיעור רח”ל.

דעי לך כי חרד אנכי לתורתו של החתן, ואני מבטיח לך כי כמה שתכבדי אותו יותר בדרך-ארץ ובדרך כבוד – כך יהיה לך יותר פרנסה בהרחבה ורוב נחת עד שהכל יקנאו בך.

קבלי עליך בקבלה גמורה שלא תדחקי בבעלך להביא טרף ופרנסה אף לא לשעה אחת ביום, אלא כל מאווייך יהיה תורה ורק תורה, עוד כולל, ועוד ישיבה, והמוח יהיה טרוד אך ורק בהוויות אביי ורבא, בלתי לה’ לבדו, ואז לא יחסר לך מאומה בע”ה, ואז גם תהיי לי אסירת תודה.

ברצוני לספר לך מעשה נורא שקרה אצל האלשי”ך הק’ זיע”א. פעם אחת באה אשה לביתו של האלשי”ך ומעיניה זלגו דמעות שליש כשהיא מיללת וממררת בבכי. לשאלתו של האלשי”ך הק’ על סיבת בכיה המר, סיפרה לו האשה, כי זה כשלשים שנה מצוי בביתה ספר-תורה שבאה אליה בירושה מאביה, והיא שמרה עליו בקדושה ובכבוד. והנה אתמול  הארון בו היה מונח הספר-תורה נפתח מעצמו והספר-תורה נפל לארץ, ועתה באה אליו לבקש תשובה.

כאשר שמע האלשי”ך הק’ את מה שאירע, הוא נזדעזע, ובקול תקיף פנה אל האשה ואמר לה: יודעת את לספר רק על מקרה אחד של ספר תורה שנפל ארצה, ועל כך עוד יש אפשרות של תשובה סליחה וכפרה, אולם נודע לי כי בביתך משפילים ספר-תורה שנים רבות, דהיינו בעלך הצדיק יום יום הוא בביתו כאסקופה הנדרסת, כאשר את מצערת אותו וגורמת לו עגמת נפש, ומעשים אלו גרועים בהרבה מנפילת ספר-תורה, ועל כך אין כמעט כפרה רח”ל.

וכך אמר שלמה המלך ע”ה בפרק “אשת חיל”: “בטח בה לב בעלה – ושלל לא יחסר” – דהיינו שלא יחסר לכם שפע ופרנסה, ואימתי? כאשר “גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה” – ואם האשה מכבדת את בעלה ואינה מצערת אותו, אז אשרי לה ואשרי חלקה.

ובכן, בתי היקרה! תקבלי עליך בלא-נדר שלא לצער את בעלך, וכן לא להעיר אותו משנתו ולגזול את מנוחתו, כי בכח זה הוא אוגר כח שיוכל להמשיך בלימודו בצלילות הדעת ומנוחת הנפש.