ביוגרפיית גזע משפחת גראס

בשנת תרמ”ח נולד רבי דוד שיינברגר, אבי זקיננו ר’ יוסף, לאביו הרה”צ רבי משה, מן העיירה ביסערמין שבהונגריה. בילדותו התגורר בקליינוורדיין, לאחר שנתייתם מאמו, עלה עם אביו לארץ הקודש. רבי משה שיינברגר היה ממייסדי בית הכנסת “חסידים” בבתי אונגרין וחתום על תקנות בית הכנסת. כמו כן היה מחכמי ורבני הישיבה, שחתמו על כרוז המלחמה נגד מתירי השביעית. בהגיעו לפרקו נשא רבי דוד לאשה את מרת יהודית בת הרה”ח רבי משה הכהן גראס זצ”ל.

הרה”ח רבי משה הכהן גראס עשיר מופלג היה, בעל שדות וכרמים, יחסן ונכבד עד מאד, ושימש כשו”ב בעיירה ברעזנא שבהונגריה. אשתו של רבי משה מרת ביילא קריינדל, היתה בתו של הרה”ח ר’ צבי אריה ב”ר שמואל ביינהורן זצ”ל מטורקא [מוה”ר שמואל ביינהורן היה אחיו של הגה”צ המפו’ מוהר”ר מאיר אבד”ק ווערעצקי זצלה”ה].

הרה”ח מוה”ר צבי ארי’ ביינהורן נולד בסטאניסלאב בשנת תקע”ז לערך, ובשנת תקצ”ו הוסמך כשו”ב ע”י הגה”ק מהר”ם א”ש זצוק”ל. הוא עבר להתגורר בטורקא לאחר שנהיה חתנו של הרה”ק רבי שלמה אליעזר מטורקא זצוק”ל. רבו המובהק היה הרה”ק רבי דוד מדינוב זי”ע, אך הקפיד להיות לפחות פעם אחת אצל כל גדולי הדור, ביניהם נסע פעם אחת יחד עם הרה”ח מוה”ר יעקב נחמי’ האנדלער ז”ל מברעזנא אל הרה”ק רבי דוד מטאלנע זי”ע.

הרה”ח מוה”ר סענדער דייטש ז”ל (ראש הקהל דסאטמאר שהיה נכדו של הנ”ל) מספר בספרו “בית אבא” מה ששמע מאביו, כי חסידיו של הרה”ק מטורקא בעיר בערגסאז הזמינוהו כמה פעמים לשבות שבת בעירם ולא נעתר לבקשתם. פעם אחת הפצירו בו מאד ונעתר להם, אך לקח עמו אז את תכריכיו, ותוך זמן קצר נחלה בבערגסאז ושם מנוחתו כבוד.

וזה נוסח מצבתו:

“מנוחת כבוד הרב הצדיק החסיד המופלג, מורה דרך לעדתו, רבים באו לשמוע עצתו, הושיע את ישראל בתפלתו, מנעים זמירות ה’ ברינתו, השמים עלתה תחינתו, אדמ”ו הרב ר’ שלמה אליעזר מטורקא בן מורנו ורבינו אפרים זלה”ה, נפטר א’ דחנוכה תרי”ט לפ”ק ת’נ’צ’ב’ה’

בצד האחורי של המצבה נכתב “אהל שלמה”, ותחתיו חריטת תמונת בית מדרשו בטורקא. שמו מוזכר בשו”ת “האלף לך שלמה” להגה”ק רבי שלמה קלוגער (אבה”ע סי’ נ”ה), וביתר הרחבה בשו”ת רמ”ץ (ח”ב סי’ י”ח), כן מזכירו הגה”ק מוהרי”א מקאמארנא זי”ע ב”נדבת פי” (בפירושו על מסכת שקלים) בברכותיו לשני גדולי עיר טורקא.

מסופר כי פעם אחת הוזמן מו”ה צבי ארי’ ביינהורן ע”י הגה”ק בעל “דרכי תשובה” לנסות את השוחטים, ובמשך שבועיים ששהה במונקאטש העביר בכור המבחן את כל שוחטי העיר. עוד מספר הרה”ח מו”ה סענדער דייטש ע”ה מה ששמע מאביו, כי בקיץ שנת תרצ”ה שהה הרה”ק בעל “אהבת ישראל” מוויזניץ זצוק”ל במעיינות המרפא בסובראנץ, ונסע אז עם אביו לשם לשבות עמו בשבת קודש פרשת כי תצא, ובהיותו שם אמר לו אביו ז”ל: “התבונן היטב בצורתו הקדושה של הרבי מוויזניץ, כי כך בדיוק היה נראה צורת דמות דיוקנו וקלסתר פניו של מורי חמי ה”ה רבי צבי ארי’ ביינהורן זלה”ה”.

בפרשת קרח שנת תרס”ב היה בברעזנא הגה”ק רבי משה לייב מסטריזוב זצוק”ל, ובשבת-קודש אחר הצהריים הגיע אל רבי צבי ארי’ לביקור חולים, וסגר הדלת אחריו והתבודד עמו כשעה, ומיד לאחר יציאתו של הגה”ק מסטריזוב, יצאה נשמתו של רבי צבי ארי’ בטהרה.

וזה נוסח מצבתו בברעזנא:

פה נטמן איש תם וישר, בישראל גדול שמו, אומן מופלא במלאכתו אומנות המוהל והשו”ב, וחכמתו רבה עד כי רבים נהנו ממנו עצה ותושיה, וכל מעשהו באמונה בזריזות נפלאה ובזהירות יתירה, והיה עוסק בתורה ועבודה בצדקה וגמילות חסדים והכנסת אורחים, עושה ומעשה מו”ה צבי ארי’ בן שמואל זלה”ה, גוע ביום שבת קודש פ’ קרח ונאסף אל עמיו למחרתו ביום הששי לחדש תמוז תרס”ב לפ”ק ת’נ’צ’ב’ה’.

חתניו של רבי צבי ארי’ ביינהורן הם אנשי השם: א) הרה”ח מו”ה צבי אלימלך בלייער ז”ל בהחסיד המפורסם מוה”ר מענדעלע דיבעצקער שנתגדל ע”י הרה”ק בעל “בני יששכר” זי”ע. ב) הרה”ח מו”ה משה הכהן גראס זצ”ל.

אביו של רבי משה הכהן גראס היה הגה”צ רבי שלמה הכהן גראס, תלמידו הנאמן של הרה”ק בעל “בני יששכר”, שהעיד עליו שהוא ממיוחסי כהונה (עיין בסוף ספר “תמכין דאורייתא”). הוא היה מילידי פאגריש הסמוכה למונקאטש, ובשם זה נזכר במכתב מהרה”ק בעל “בני יששכר” (מיום ד’ ערב חג הסוכות תקצ”ב): “הרבני הותיק היקר מו”ה שלמה הכהן פאגרישר הוא אצלינו בחיים ושלום בעזר הצור ואי”ה אחר החג יסע לביתו לשלום במהרה”.

בשנת תקפ”ח כתב הרה”ק בעל “בני יששכר” את הספר “תקנות תמכין דאורייתא”, ואת הסיבות לכך הוא כותב שם באות ט’: “גם אנכי כי באתי עד הלום בגזירת היוצר כל הוא אלקינו המסבב כל הסיבות הגיענו והניענו לכאן פה קהלא קדישא מונקאטש, היא קריה העליזה, כמעט אין כמוה בכל המדינה הלזו לשם ולתהלה, בה צפרים יקננו ובתוכה ישכנו יראי ד’ (גם צפור מצאה בית וכו’ עיין בתיקוני זוהר ותבין) מבקשי תורה ויראת שמים, וגם המגודלים בנעוריהם עודם באיבם, חפצים להתקרב אל התורה, כי קרבת אלקים יחפצון, אבל להיות בהעדר משגיחים עליהם לנהלם במישור, וכל אחד איש לדרכו פנו, טרודים אבותיהם על המחיה ועל הכלכלה, אין מנהל ואין מחזיק ביד הבנים האלה להדריכם על התורה, ובפרט על בני העניים אין דורש ואין מבקש, ומתגדלים בעון ח”ו, וברכת מזונא לא יגידו, ועל כנפי כסותם לא יעשו גדילים, והחבורה קדישא חבורת “תלמוד תורה” שהיה בימים הקודמים כבר נתבטלה בהעדר משגיחים, והנה קמתי ונתעוררתי, וקנא קנאתי לד’ אלקי ישראל ולתורתו ולמצותיו, ואספתי אסיפת חברים מקשיבים לחדש מחדש חבורא קדישא, להקים יסודותיה ולהעמיד חרבותיה, וזה שמה אשר יקראו לה “תמכין דאורייתא”, כי תקנות רבות קבועות יסדנו בעזרת השם יתברך בחבורה הלזו, מלבד עיקר היסוד להחזיק ולגדל בני העניים לתלמוד תורה, נוסף לזה כל הבא למלאות ידו להיות מבני בית המדרש להיות עוסק בתורה, הן מבני העיר הן הבא מעיר אחרת לישב בבית מדרשינו זה שבוע או זה חודש וכיוצא, מחוייבים בני החבורה להשגיח עליו בעסק פרנסתו כל מה דאפשר (כאשר יתבאר אי”ה בתקנות) ועל ידי זה יהיה סעד וסמיכה לתורה, על כן שמה נאה לה “תמכין דאורייתא” (עיין בזוהר פרשת וישלח השתדלות שרו של עשו למנוע ח”ו מישראל תמכין דאורייתא, תקע כף ירך יעקב ועל ידי זה נחלשה כח הנבואה, ונתגברה יד עשו, וכאשר יהיה התחזקות לישראל להיות ביניהם תמכין דאורייתא אזי יתחלש כחו של עשו ותשוב לישראל הנבואה במהרה בימינו, כמו שאומר הנביא ונבאו בניכם ובנותיכם), וכל התקנות שנתקנו בחבורה הקדושה הלזו, הכל נעשה לכבוד השם יתברך ולכבוד תורתו ומצותיו. יהי ה’ אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו על יעזבנו ואל יטשנו”.

בסוף הספר “תקנות תמכין דאורייתא” כאשר בירך הרה”ק בעל “בני יששכר” את בני החבורה, הוא כותב ברכה מיוחדת לתלמידו הרה”צ רבי שלמה הכהן גראס, וזה לשונו: “ואתה שלמה בני, דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפיצה, הוא ניהו האברך הותיק היקר המופלג כ”ש מו”ה שלמה בן מה”ו שמואל הכהן, אשר התנדב גם הוא להיות כאחד מבני החבורה. ובכן יהי רצון מלפני הבורא שמים וארץ ויעמדו כאחד, לענדו ולעטרו בתורה וגדולה כאחד, ורוח חדשה יתן בקרבו לעבוד את השם יתברך שכם אחד, ובניו ובני בניו על שלחנו יחד כאחד, ויזכה לשמש בכתר כהונה במקום המקודש להשם אחד, במהרה בימינו אמן”.

לאחר מכן הוא כותב שם גם ברכה מיוחדת לחותנו של רבי שלמה בזה הלשון: “וירא חותן הבנים הנ”ל את כל אשר הם עושים, ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו שבשמים, הוא ניהו הרבני המופלג היקר הותיק מה”ו שלום יוסף בן הרבני המופלא הישיש מה”ו חיים משה הכהן חותן הבנים הנ”ל, נשאו לבו לקרבה אל המלאכה מלאכת שמים, להיות גם הוא כאחד מבני החבורה, ובכן יהא רעוא מלפני דר בנהורא, יזכהו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה, ולעושר וכבוד בתפארה, ויזכהו לשמש בכתר כהונה בבית הבחירה, אשר יכונן עוטה אורה, במהרה בימינו אמן”.

רבי שלמה הכהן גראס זכה גם לברכה מאת הרה”ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי”ע בעת שנסע למרחץ נעליפענא-הארשפאלווא, והיה במונקאטש על שבת קודש, ובמרחץ שהיה ביער היה להרה”ק מקאליב את מקומו הקבוע לו, ושם היו בעיגול שלש-עשרה אילנות, ובאמצע העיגול היה מקומו, וכל הצדיקים אשר היו שמה במשך כל השנים היו הולכים לשם.

בתחילה למד רבי שלמה במונקאטש אצל הגאון מו”ה צבי אביגדור אשכנזי זצ”ל (נכדו של הגאון בעל טהרת הקודש על מסכת זבחים ומנחות, ובמסכת מנחות נדפס ממנו הגהות, ונזכר כמה פעמים בתשובות חתם סופר זי”ע), ונתעלה על כל הבחורים, כי היה מתמיד גדול ועצום. כשנפטר הגאון רבי צבי אביגדור זצ”ל (בשנת תקפ”ד) נתקבל לאב”ד במונקאטש (בשנת תקפ”ה) הגאון הקדוש רבינו צבי אלימלך מדינוב זי”ע בעל “בני יששכר”, ומצא רבי שלמה הכהן גראס חן בעיניו, והיה בכל מקום שנסע לקחו עמו, ואחר כך כשנסע בעל בני-יששכר ממונקאטש לדינוב (בשנת תקפ”ח), צוה עליו שיבא עמו, וכן היה, כי בשנת תקצ”א נסע לשם, אבל בעת ההיא היה מגיפת דבר רח”ל (עיין במכתב הנ”ל) ובגלל זה לא היה הגה”ק בעל בני יששכר בביתו, רק בעיר דובעצק, ובעל בני יששכר שלח אחריו שליח, שיביא אותו דרך היערות אליו, כי הדרכים היו בחזקת סכנה, ושם הראה לו חיבתו עד שנשאו על ברכיו ונשקו, ואחרי זה נסע לביתו בחזרה אצל חותנו הר”ר שלום יוסף (נפטר ביום ב’ דר”ה שנת תרט”ו), ונתקבל בסוואליאווא להורות בדיני איסור-והיתר, ולמד יומם ולילה מתוך דחקות ועניות עד שנסע אחר כך למונקאטש.

וסיפר הגה”ק בעל “מנחת אלעזר” זי”ע ממונקאטש, כי בתחילת חודש אייר בשנת תקפ”ז, כאשר עבר דרך הילוכו הרה”ח רבי שלמה הכהן גראס זצ”ל לפני בית רבו הקדוש בעל בני יששכר, רמז לו רבו שיבוא לביתו, וכאשר בא לפני ולפנים, אמר לו הרב, קח נא עגלה מיוחדת בעבורינו, כי נחוץ לנו לנסוע ללאנצהוט (ונודע כי הגה”ק מראפשיץ זי”ע נסע במכוון לפני הסתלקותו ללאנצהוט, כי רצונו היה להסתלק שמה וטעמו ונימוקו עמו בזה. וכמובן כי בעיר מונקאטש לא ידעו מזה שהגה”ק מראפשיץ הוא חולה מסוכן ושהוא בלאנצהוט). רבי שלמה עשה כפקודת רבו ותיכף נסעו לדרכם. בבואם ללאנצהוט כבר מצאו את הגה”ק מראפשיץ שהיה תכיף ליה עלמא ותלמידיו הקדושים עשו סעודה (ביום י”א אייר), כי ברצונם היה אז להמשיך לרבם נשמה חדשה, אבל הגה”ק בעל בני יששכר היה מתנגד לדבריהם באמרו, כי אם לא יוכלו לפעול להמשיך לרבם נשמה גבוהה וקדושה כמו שיש לו עכשיו, אם כן לא יהיה לו לנחת רוח וחס וחלילה לצערו בזה, ובתוך כך כבר הגיעו השלוחים לקרותם ליציאת נשמה, וכאשר באו לחדר הרה”ק מראפשיץ התחילו לאמר פסוקי יחוד כנהוג, ועל כל מה שהתחילו רמז להם הרה”ק מראפשיץ ביד קדשו שאין זה רצונו. ואחר כך צוה הקדוש בעל בני יששכר לומר שירת “נשמת כל חי”, וכאשר התחילו לומר “נשמת” רמז להם הרב שזה רצונו. (אא”ז רבי שלמה הכהן גראס היה אז גם כן שמה, ומאחר שהיה כהן, אמרו לו שילך החוצה, אבל רבו בעל בני יששכר אמר לו שיש עוד שהות קצת עד שהגיע כמעט לרגע האחרונה, ואז צוה על תלמידו שילך החוצה), ובתוך שירת נשמת יצאה נשמתו של הרה”ק מראפשיץ בקדושה ובטהרה זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

רבי שלמה הכהן גראס זצ”ל בן הר”ר שמואל הכהן זצ”ל נפטר ביום ב’ אייר תרמ”ה והוא בן שמונים שנה, והניח אחריו דור יותר ממאה נפש, ונפטר ביום ערב שבת קודש אחר הצהרים, ותיכף ומיד נשאו אותו למקוה, והלבישו אותו לבנים, ואחר זה לקחו אותו לבית המדרש הגדול והדליקו נרות לכבוד נשמתו, והגה”ק רבי שלמה שפירא זי”ע אב”ד מונקאטש בעל “שם שלמה” עשה עליו הספד גדול, ואחר זה נשאו אותו נכדיו אל מקום מנוחתו שם במונקאטש (מפי הרה”ח ר’ בעריש וויינבערגער זצ”ל נכד אא”ז רבי שלמה הכהן גראס זצ”ל).

בנו רבי משה הכהן גראס זצ”ל עלה לארץ ישראל בשנת תר”ס בערך, יחד עם בתו מרת יהודית, כאשר רוב אחיה ואחיותיה נשארים בחוץ לארץ בעיירת מולדתם ברעזנא, ובעונותינו הרבים נספו בשנות השואה הי”ד. ביום י”ט ניסן שנת תר”ע נסתלק רבי משה זצ”ל לבית עולמו, ונטמן בהר הזיתים. כשנתיים לפני כן נישאה בתו מרת יהודית לבעלה רבי דוד שיינברגר זצ”ל.